שיעור באהבה

מה זה אומר לאהוב? מהו הביטוי המעשי של אהבה? מהי אהבה רוחנית? לאהוב מישהו פירושו לרצות שיהיה לו טוב, לתת לו, להעניק, להרגיש שאנחנו חיים רק כדי למלא אותו. כל אימא חשה זאת באופן אינסטינקטיבי כלפי התינוק האהוב שלה.

אהבה היא הכול, המציאות כולה היא סיפור אחד גדול של אהבה. כך מלמדת חכמת הקבלה. אמנם כיום העולם שלנו כמעט מתפורר מרוב שנאה ומשחקי אגו, אבל זו תחנה הכרחית וחשובה בתהליך ההתפתחות שלנו כבני אדם.

אחרי אלפי שנות התפתחות השיעור שעלינו ללמוד הוא, שאף אחד לא יכול למלא את עצמו בכוחות עצמו. גם אם יהיה הכי עשיר, הכי חזק, הכי יפה, מוכשר, מצחיק, כל מה שרק תרצו - בסופו של יום הוא יגלה שזה לא עושה אותו מאושר. באמת מאושר. שבלילה, לפני השינה, איזו ציפור קטנה מנקרת לו בלב. שמשהו בכל זאת חסר. והריקנות הזו שחוגגת בעידן השפע אינה מקרית. היא באה לכוון אותנו לשינוי היחס שלנו זה לזה.

כשנלמד לפתח בינינו קשרים של חיבור ושל אהבה רוחנית, נתקדם למצב שבו כל אחד ימלא את האחר. בצורה כזו בלבד, נוכל כולנו להתמלא. האהבה הרוחנית היא כמו פטנט שמאפשר לנו להעפיל לרמה של סיפוק תמידי. כאשר נצליח להתעלות מהשאיפה הטבעית של כל אחד למלא את עצמו על חשבון האחר, כאשר יתפתח בנו רצון להתחבר לאחרים כדי למלא אותם, בצורה עקיפה שכזו נמלא גם את עצמנו.

הרצון לאהבה רוחנית טמון בכל אחד מאיתנו, אבל מוסתר עמוק בפנים. לכן באופן טבעי, בהרגשה שלנו, אין בנו אהבה למי שזר לנו, אלא ההפך. אנו מרגישים ריחוק ואפילו דחייה. כל אחד שומר על הפרטיות שלו באדיקות, ושאף אחד לא ידפוק לי בדלת. אבל במקביל להתרחקות הזו פועל עלינו גם כוח הפוך. האבולוציה שלנו כבני אדם דוחפת אותנו לבניית רשת קשרים מושלמת בינינו, כפי שמרמז הכלל הגדול של ואהבת לרעך כמוך. זו אינה סיסמא בעלמא או הטפת מוסר, אלא הגדרת היעד שאליו חייב להגיע המין אנושי.

בשונה מאהבה גשמית, אהבה רוחנית הינה אהבה לא-אגואיסטית. העיקר באהבה רוחנית הוא להעמיד את עצמנו לשירותם של האחרים, לקבל על עצמנו את הרצונות שלהם ולעשות כל שביכולתנו כדי למלא אותם. בלי לחשוב איזו טובה תצמח לנו מזה, מה יהיה לנו בחזרה.

אהבה רוחנית דורשת התגברות על האגו שטמון בכל מחשבה, בכל מבט, בכל פנייה שלנו בחיים. לשם כך, עליי ללמוד "לצמצם" את עצמי, לא לקחת בחשבון את הדחפים שלי, היצרים שלי, הרצונות שלי, מה שלא יהיה - ולהתאמץ להרגיש את הרצון והצורך של הזולת. אותו אני רוצה למלא, לא את עצמי. אהבה רוחנית זה לתת, לא לקבל. אהבה רוחנית דורשת חיבור פנימי אל האחר. אני צריך להתקרב אליו, להרגיש מה הוא צריך ולהשתדל להרעיף עליו כל טוב. כל החשבונות שלי יהיו איך אני אוכל למלא אותו, ולא איך אתמלא אני על ידו.

כשכוח האגו מתעורר אנו לא חושבים על אף אחד, לא עושים חשבון לאף אחד, אוהבים רק את עצמנו ומוכנים לצפצף על כולם. וכשכוח האהבה מכסה זאת, אנו מוכנים לתת הכול. העולם כולו שלנו ואנו יכולים ליהנות ללא גבול, אך ללא כל חשבון לעצמנו אנו מוסרים זאת לזולת. בין שני הכוחות האלה אנו מגלים עולמות שלמים, חיים נצחיים.

באהבה הרוחנית האדם אינו תלוי במי שהוא אוהב, אלא רק בעצמו. ככל שהוא נותן יותר לזולת, כך הוא עצמו נהנה יותר. האדם מתמלא אז בהנאה ותענוג עילאיים, משהו לא מהעולם הזה. דרך אהבה אמיתית לזולת האדם מתקשר אל כוח האהבה הכללי שבטבע, אל הבורא. האדם מרגיש את החיים הנצחיים והשלמים, ומגלה שאת כל הטוב והשפע הביאה אליו האהבה.

אהבה רוחנית היא אהבה שלמה, כלומר אהבה שנבנית על פני שנאה, כמו פלוס ומינוס המשלימים זה את זה. לכן נאמר במקורות "על כל פשעים תכסה אהבה". באהבה רוחנית איננו הופכים את השנאה לאהבה, אלא בונים מעל השנאה את האהבה. שתי התחושות האלו קיימות בנו בו זמנית, שנאה ואהבה בבת אחת, זו על פני זו. הפשעים נשארים, השנאה נשארת, ואנו רק מכסים אותה באהבה. ואז יש קיום לאהבה, כשהיא רוכבת על פני השנאה.

בטבע שלנו טמון אגו אינסופי, ותפקידו הוא לסייע לנו להגיע לאהבה אינסופית. בכל שלב בהתפתחותנו הרוחנית נחשפת בפנינו עוד פרוסה מהאגו הזה, היא באה לידי ביטוי בתחושות ריחוק, דחייה ושנאה כלפי האחרים, ומעל התחושות האלה אנו בונים אהבה.

אל המקום הנעלה הזה ההתפתחות שלנו מקדמת אותנו. בכל יום מתעוררים בינינו משחקי אגו גדולים יותר ויותר והשנאה מבעבעת, כדי להכריח אותנו ללמוד לאהוב.

מאמרים נוספים